למה אני מאוהב ללא תקנה ב'מזרחית'
טייק אווי מפתח
- מִזְרָחָה הוא פנינה מוחלטת של משחק שעושה צדק עם כל אחת מהשפעותיו.
- זה משך אותי ממש מההתחלה, ואפילו המיני-משחק שלו יכול לגרום לשעות להרגיש כמו דקות.
- רק תסתכל על זה! הקשב לזה!
מִזְרָחָה הוא אותו סוג של משחק נדיר שעבר הרבה מעבר לציפיות הראשוניות שלי וכבר התמקם בליבי.
דבר מהסוג הזה לא קורה לעתים קרובות, אבל אני יודע שכל מי שמשחק במשחקי וידאו חווה את זה לפחות פעם אחת. איפה אתה משחק משהו שאולי לא מושלם (כי מה כן?) ולא ימשוך את כולם, אבל נראה כאילו הוא נוצר בשבילך. כמו האנשים שהכינו את זה איכשהו נכנסו למוח שלך וידעו בדיוק מה אתה רוצה לפני שעשית.
ידעתי שאני רוצה לשחק מִזְרָחָה כשראיתי קומץ צילומי מסך, וידעתי שאני היה לשחק בו ברגע שצפיתי בטריילר. עם זאת, דאגתי שבניתי את זה יותר מדי בראש שלי, וזה לא יעמוד בציפיות הלא מציאותיות שלי. בטח - דברים כאלה קורים כל הזמן. אבל למרבה המזל, זה לא היה המקרה.
זה לא רק ענה על הציפיות שלי או אפילו עלה עליהן. מִזְרָחָה ניפץ אותם כמו בקבוק זכוכית בן מאות שנים שנפגע במחבת מחוזקת.
השוואת משחקים למשחקים אחרים וצורות מדיה היא נדושה, אני יודע, אבל זו הדרך המהירה ביותר להסביר למה אני מתכוון.
ישר מההתחלה
הסיפור עושה את הדבר שאני אוהב במקום בו הוא פשוט מפיל אותך ישר לאמצע שלו. אני לא מתכוון ל-'in medias res' אלא "שום דבר לא הוסבר ואתה צריך ללמוד תוך כדי". ה הקדמה חסרת המילים (והמדהימה) עושה עבודה פנטסטית בהנחת הבמה, ואז בום - אתה בבעיה זה. אין אקספוזיציה מביכה ואין מהגיבור הזה עם אמנזיה כתירוץ להסביר לך הכל שטויות. הנה העולם, הנה הדמויות, עכשיו ללכת!
למרות שאני קצת נבוך להודות שמבחינה טכנית ביליתי את רוב השעות הראשונות שלי מִזְרָחָה לא משחק בו. אתה מבין, יש את המשחק הזה בתוך המשחק שנקרא כדור הארץ נולד (שאני בטוח שזה לא קריצה אליו חוֹמְרָנִי), ולמרות שזה בעצם מיני-משחק, הוא שאב אותי פנימה. זה עניין פשוט של RPG-לייט, אבל זה גם דורש ניסיונות מרובים כדי לסיים, ואתה יכול לקנות פריטים במשחק הראשי כדי להגדיל את הקטן הזה.
כמה שהתלהבתי ממשחק הצד הקטן והחמוד, מִזְרָחָה נכון הייתה נסיעה מטורפת עד כה. הבלתי ניתן להכחשה חוֹמְרָנִי עם זאת, ויברציות הובילו לבלבול מסוים ברגע שהקרב התחיל, מכיוון שברירת מחדל ציפיתי לקרבות RPG מבוססי-תור. לא שזה דבר רע, כמובן. למעשה, בדיוק ההפך. יש לו תחושת משחק הרפתקאות קלאסית מאוד ברורה שלדעתי אני מעדיף על פני מה שרציתי במקור.
זה גם מהמם
אבל באמת, זה מִזְרָחָההסגנון של זה שיגע אותי לגמרי. כל מה שקשור להצגה של המשחק הזה, מהפסקול ועד לחזותיים היה תענוג. הלוואי שיכולתי להדגיש כמה מרצועות האודיו האהובות עלי אבל הטריילר יצטרך להספיק לעת עתה. זה פנטסטי, נכון?
לגבי איך מִזְרָחָה נראה, ובכן, אני יודע שאמנות היא סובייקטיבית אבל זה אחד המשחקים היפים שראיתי מזה זמן מה. כל הצבעים כל כך מרהיבים, ואפקטי התאורה עושים עבודה מדהימה בהגדרת מצב הרוח או ביצירת אווירה. והעיצובים מדהימים. על פני הלוח, הדמויות, הבניינים, המפלצות והסביבות כולם מדהימים. יש כאן כל כך הרבה דמיון שזה כמעט גורם לי לקנא.
נכנסתי ל מִזְרָחָה נואש לאהוב את זה כי נמשכתי מיידית מהמראה שלו, וזה לא אכזב ולו במעט. לא רק בחזית החזותית, שכפי שציינתי היא מדהימה, אלא בכל ההיבטים האחרים. אני נהניתי כל כך בגלל, ובכן, כל מה שקשור לזה.
אני רוצה לראות ולשמוע מה הלאה, למצוא עוד קופסאות אספקה נסתרות, לגלות מתכוני בישול נוספים, לפגוש עוד דמויות ולנפץ עוד מפלצות עם המחבת שלי. אני רוצה לברר לאן הסיפור הולך. וכמובן, אני צריך לנצח כדור הארץ נולד.